היפונתרמיה, כלומר רמות נמוכות של נתרן בדם, היא מצב שכיח יחסית בקרב אוכלוסיית הקשישים. מצב זה עלול לגרום לתסמינים מטרידים ואף מסכני חיים, ולכן חשוב להכיר אותם ולדעת איך לאבחן ולטפל בבעיה. בשל השינויים הפיזיולוגיים הקשורים להזדקנות, קשישים נמצאים בסיכון מוגבר לפתח היפונתרמיה, בין אם בשל גורמים חיצוניים כמו נטילת תרופות מסוימות, או עקב בעיות בריאותיות כרוניות. כל המידע מחכה לכם ממש כאן!
תסמינים של היפונתרמיה אצל קשישים
היפונתרמיה עלולה להתבטא במגוון רחב של תסמינים, כאשר חלקם אינם ספציפיים ועלולים בקלות להתפרש כסימנים של מחלות אחרות. בקרב קשישים, תסמינים נפוצים כוללים:
- בלבול ואי שקט
- ישנוניות, עייפות ועצבנות
- סחרחורת וכאבי ראש
- חולשה בשרירים וקושי בתנועה ובשמירה על שיווי משקל
- בצקות ונפיחות בגפיים
- בחילות והקאות
לעיתים, היפונתרמיה יכולה אף לגרום לירידה בהכרה, לפרכוסים ולהפרעות קצב לב מסכנות חיים. לכן, חשוב לשים לב לכל שינוי בלתי מוסבר במצב הנפשי או הפיזי של האדם המבוגר ולפנות לייעוץ רפואי בהקדם.
היפונתרמיה בגיל השלישי – גורמי סיכון
ישנם מספר גורמים המעלים את הסיכון להיפונתרמיה אצל אנשים מבוגרים:
תרופות הגורמות להיפונתרמיה
תרופות מסוימות, בייחוד כאלו הניתנות לטיפול ביתר לחץ דם, אי ספיקת לב ודיכאון, עלולות לשבש את האיזון בין נוזלים ומלחים בגוף ולהוביל להיפונתרמיה. דוגמאות לתרופות כאלו הן נוגדי דיכאון מסוג SSRI, תרופות נוגדות פסיכוזה ותרופות נגד פרכוסים מקבוצת הקרבמזפין.
בעיות בריאותיות המעלות את הסיכון להיפונתרמיה
מחלות כרוניות שונות יכולות אף הן להגביר את הסיכון להיפונתרמיה:
- אי ספיקת כליות ומחלות המשפיעות על פעילות ההורמונים במערכת השתן
- מחלת אדיסון והפרעות אחרות בבלוטת יותרת הכליה
- מחלות נוירולוגיות כמו דמנציה ומחלת פרקינסון
- מצבים הקשורים לתת תזונה כמו אנורקסיה
נוסף על כך, התייבשות עקב שלשולים או הקאות ממושכים, צריכה לא מספקת של נוזלים ואובדן מלחים מוגבר דרך הזעה, עלולים כולם לזרז את ההתפתחות של היפונתרמיה.
אבחון וזיהוי היפונתרמיה אצל מבוגרים
על מנת לאבחן היפונתרמיה ולקבוע את חומרתה, יש צורך בשילוב של בדיקות מעבדה ובדיקה גופנית יסודית.
בדיקות דם לקביעת רמות נתרן
בדיקת דם לבדיקת ריכוז הנתרן בדם היא הדרך הפשוטה והישירה ביותר לאבחון היפונתרמיה. רמות נתרן הנמוכות מ-135 מיליאקויולנט לליטר נחשבות חריגות. חשוב לציין כי חומרת ההיפונתרמיה נקבעת לא רק על פי רמת הנתרן המוחלטת, אלא גם לפי מהירות הירידה ברמתו. ירידה מהירה ברמות הנתרן מסוכנת יותר מאשר היפונתרמיה שהתפתחה לאורך זמן.
סימנים מחשידים בבדיקה גופנית
בנוסף לבדיקות הדם, בדיקה גופנית יסודית חשובה לאבחון מדויק של היפונתרמיה ולשלילת סיבות אחרות לתסמינים. סימנים מחשידים שעשויים להופיע בבדיקה הם:
- ירידה במתח השרירים וברפלקסים
- עור יבש וקר
- בצקת והצטברות נוזלים באזורים שונים בגוף
- היפותרמיה
- סימנים של בלבול, ירידה בהכרה או באוריינטציה
בחשד להיפונתרמיה, יש לפנות מיד לקבלת טיפול רפואי מתאים.
דרכי טיפול ומניעה של היפונתרמיה בגיל המבוגר
הטיפול בהיפונתרמיה תלוי בחומרת המצב ובגורמים שהובילו להיווצרותה. המטרה העיקרית היא להחזיר את רמות הנתרן בדם לטווח התקין, תוך מניעת סיבוכים הקשורים לעליה מהירה מדי ברמתו.
טיפול תרופתי להעלאת רמות הנתרן
במקרים של היפונתרמיה קלה עד בינונית, ניתן להסתפק בהגבלת צריכת הנוזלים ובמעקב צמוד. לעומת זאת, במקרים מתקדמים או מסכני חיים, עשוי להידרש טיפול תוך ורידי באמצעות תמיסות מלח (כלוריד נתרן). יש להקפיד על קצב העלאת רמות הנתרן האיטי, שכן תיקון מהיר מדי עלול לגרום לנזק נוירולוגי בלתי הפיך. במקביל לטיפול בהיפונתרמיה עצמה, יש לתת מענה לבעיות הרפואיות שהובילו להיווצרותה, כגון טיפול בהתייבשות או במחלות כרוניות.
שינויים בתזונה ובאורח החיים
מעבר לטיפול האקוטי, נדרשים גם שינויים ארוכי טווח בתזונה ובאורח החיים כדי למנוע הישנות של היפונתרמיה:
- צמצום צריכת נוזלים: במטופלים מבוגרים הסובלים מהיפונתרמיה כרונית על רקע עודף בצריכת נוזלים, יש להדריך לגבי כמות השתייה היומית הרצויה. במקרים מסוימים תידרש הגבלה של כמות הנוזלים היומית ל-1-1.5 ליטר. יתר על כן, רצוי להעדיף שתיית משקאות עשירים יותר בנתרן, כגון מרקים או מיצים המכילים מלח.
- נטילת תרופות: במקרים שבהם נטילת תרופות מהווה גורם סיכון להתפתחות היפונתרמיה, יש לשקול התאמה של המינון או מעבר לתרופה חלופית. קשישים הנוטלים תרופות בעלות השפעה על רמות הנתרן נדרשים למעקב תכוף יותר של רמות אלקטרוליטים בדם. יש לוודא שהמטופל והמטפלים העיקריים בו מכירים את התרופות ואת הסימנים המחשידים להיפונתרמיה, ושיודעים לפנות לעזרה רפואית במקרה הצורך.
מניעה וזיהוי מוקדם של היפונתרמיה בגיל המבוגר הם בעלי חשיבות עליונה. אנשי צוות רפואי ובני משפחה המטפלים בקשישים צריכים להכיר את גורמי הסיכון ואת הסימנים המעידים על רמות נתרן נמוכות. שילוב של מודעות, מעקב שגרתי, טיפול מותאם, ושינויים מונעים בתזונה ובאורח החיים, יכולים למנוע סיבוכים מסכני חיים ולשפר את איכות החיים של האדם המבוגר.
חולים מבוגרים הזקוקים לעזרה סיעודית בבית לאור הירידה בתפקוד, זכאים לגמלת סיעוד רמה 3 מהמוסד לביטוח לאומי. גמלה זו מסייעת במימון עזרה של מטפל סיעודי המגיע מספר פעמים בשבוע לבית החולה, ומלווה אותו בפעולות היום-יום, כגון אכילה ושתייה, הלבשה, רחצה וניידות בבית. בכך מתאפשר לקשישים להמשיך לגור בבית, בסביבה המוכרת להם, תוך שמירה על בטיחותם ובריאותם.
לסיכום
המידע באתר הוא לא חוות דעת רפואית או המלצה רפואית מכל סוג שהוא, כדי לקבל את הטיפול המדויק לצורך הטיפול בבעיה יש לפנות לרופא ו/או למומחה בלבד.
